Sontrean
נְתָגִין או נתגינית (נתגין: בְּרִיץ אֲ֬תָגִ֫ין /bʁitɬ naθɒˈʝin/,) היא שפה מבודדת שהיא ילידית בקפריסין, והמדוברת בקפריסין ובאזוריו הסמוכות במזרח התיכון. השפה הינה שפה בעלת מורפולוגיה לא-שירשורית (שורש + בניין\משקל) כמו השפות השמיות, אך גם משתמשת בשינויים עיצוריים תחיליים בדקדוקה בדומה לשפות הקלטיות.
פונולוגיה
בסך הכל ישנם 34 עיצורים ו-10 תנועות נתגינית. עם זאת, לא ברור אם לכל ההבחנות בצללי השפה יש משמעות פונמית או שחלק מהצללים בעצם אלופונים של אותם הפונמים בסביבות פונטיות\מורפופונמיות שונות.
עיצורים
| עיצורים בנתגינית | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סדקי | לועי | ענבלי | וילוני | חכי | בתר-מכתשי | מכתשי | שיני | שפתי-שיני | דו-שפתי | |||
| נחצי | פשוט | |||||||||||
| אפי | ɲ~ŋ | nˤ | n~nʲ | m~mʲ | ||||||||
| סותם | אטום | ʔ | q | c~k | tˤ~ɗˤ | t~tɕ | p~pʲ | |||||
| קולי | ɢ | ɟ~g | dˤ | d~dʑ | b~bʲ | |||||||
| חוכך | אטום | h~ɦ | ħ | χ | ç~x | ʃ | sˁ~θˁ | s~ɕ | θ | f~fʲ | ||
| קולי | ʕ | ʁ | ʝ~ɣ | z~ʑ | ð | v~vʲ | ||||||
| מקורב | j | w~vʲ | ||||||||||
| מקורב צדי | ɫ~ʎ | |||||||||||
| מחוכך צדי | tɬ | |||||||||||
חינכוך
כל העיצורים מלבד /j/, הנחציים, הענבליים, הלועיים, הסודקים, המחוככים-צדיים והחוככים הבתר-מכתשיים או השניים (כלומר /j/, /nˤ/, /tˤ/, /dˤ/, /sˤ/, /q/, /ɢ/, /χ/, /ʁ/, /ħ/, /ʕ/, /h/, /ʔ/, /tɬ/, /ʃ/, /θ/, ו-/ð/) מתחנככים לפני /j/, /i/, /ɪ/, /e/, או /ɛ/:
| פשוט | /ɣ/ | /x/ | /g/ | /k/ | /ŋ/ | /ɫ/ | /z/ | /s/ | /d/ | /t/ | /n/ | /w/ | /v/ | /f/ | /b/ | /p/ | /m/ |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחונכך | [ʝ] | [ç] | [ɟ] | [c] | [ɲ] | [ʎ] | [ʑ] | [ɕ] | [dʑ] | [tɕ] | [nʲ] | [vʲ] | [fʲ] | [bʲ] | [pʲ] | [mʲ] | |
תנועות
| אחורית | כמעט-אחורית | מרכזית | כמעט-קדמית | קדמית | |
|---|---|---|---|---|---|
| סגורה | u | [ɨ] | i | ||
| כמעט-גורה | ʊ | ɪ | |||
| חצי-סגורה | o | [ɘ] | e | ||
| אמצעית | |||||
| חצי-פתוחה | ɔ | [ɜ] | ɛ | ||
| כמעט-פתוחה | |||||
| פתוחה | ɒ | ä |
מירכוז תנועות
התנועות הקדמיות משנות את הגייתן לאחר עיצורים נחציים או ענבליים: /i e ɛ/ > [ɨ ɘ ɜ].
הטעמה
במילים ילידות ניתן להטעים רק את ההברה האחרונה (מלרע) או את ההברה הלפני אחרונה (מלעיל). לא ניתן לחזות את ההטעמה במדויק מניקוד המילה בלבד. ההטעמה עשויה לקבוע אם מילה היא שם עצם\תואר שם או פועל.
כתיב
שלושה כתיבים משמשים בכתיבת הנתגינית: עברי, לטיני, ויווני. אפשר לסמן את ההטעמה רק בכתיב היוונית, על-ידי הוספת הסימן ´ מעל התנועה המוטעמת.
עיצורים
| כתיבי הנתגינית | ||||
|---|---|---|---|---|
| עברי | שם | לטיני | יווני | IPA |
| א | אָ֫לַף | ˀ | spiritus lenis (᾿ מעל התנועה) | /ʔ/ |
| בּ | בָּיְת | b | ββ | /b~bʲ/ |
| גּ | גִּימַל | g | γγ | /ɟ~g/ |
| דּ | דָּ֫לַת | d | δδ | /d~dʑ/ |
| ה | הֵא | h | spiritus asper (῾ מעל התנועה), כיפול התנועה (מקביל למפיק( | /h/ |
| וּ | וּוֹ | f | ϝϝ | /f~fʲ/ |
| ז | זָיְן | z | ζ | /z~ʑ/ |
| ח | חֵת | ḥ | η | /ħ/ |
| טּ | טֵּת | ṭ | ττ | /tˤ~ɗˤ/ |
| י | יוֹד | y, i לאחר תנועה | ι | /j/ |
| כּךּ | כָּף | c | χχ | /c~k/ |
| ל | לָ֫מַד | l | λ | /ɫ~ʎ/ |
| מּםּ | מֵּם | m | μμ | /m~mʲ/ |
| נן | נוּן | n | ν | /n/ |
| ס | סָ֫מַך | s | σ, ς | /s~ɕ/ |
| ע | עָיְן | ˁ | ω | /ʕ/ |
| פּףּ | פֵּא | p | φφ | /p~pʲ/ |
| צץ | צָ֫דֶי | tz | τζ | /tɬ/ |
| קּ | קּוֹף | q | κκ | /q/ |
| ר | רֵאש | r | ρ | /ʁ/ |
| ש | שִין | š | σζ | /ʃ/ |
| תּ | תּוֹ | t | θθ | /t~tɕ/ |
| החלשה | ||||
|---|---|---|---|---|
| עברי | לטיני | יווני | IPA | |
| ב | bh | β | /v~vʲ/ | |
| ג | gh | γ | /ʝ~ɣ/ | |
| ד | dh | δ | /ð/ | |
| ו | fh | ϝ | /ħ/ | |
| ט | ṭh | τ | /sˤ~θˤ/ | |
| כך | ch | χ | /ç~x/ | |
| מם | mh | μ | /w~vʲ/ | |
| פף | ph | φ | /f~fʲ/ | |
| ק | qh | κ | /χ/ | |
| ת | th | θ | /θ/ | |
| ליקוי | |||
|---|---|---|---|
| עברי | לטיני | יווני | IPA |
| א֬, ה֬ | nˀ, nh | הוספת ν- | /n~nʲ/ |
| בּ֬ | mb | μβ | /m/ |
| גּ֬ | ng | νγ | /ɲ~ŋ/ |
| דּ֬ | nd | νδ | /n~nʲ/ |
| וּ֬ | mhf | μϝ | /w~vʲ/ |
| ח֬, ע֬ | nḥ, nˁ | הוספת ν- | /nˤ/ |
| י֬ | ny | הוספת ν- | /nʲ/ |
| טּ֬ | dṭ | ντ | /dˤ/ |
| כּ֬ | gc | γχ | /ɟ~g/ |
| פּ֬ | bp | μφ | /b/ |
| קּ֬ | gq | γκ | /gˤ~ɢ/ |
| תּ֬ | dt | νθ | /d~dʑ/ |
תנועות
| תנועות | ||||
|---|---|---|---|---|
| עברי | לטיני | יווני | IPA | |
| אַ, אֲ | a | α | /a/ | |
| אָ1 | á | ω | /ɒ/ | |
| אֶ, אֱ, אְ | e | ε | /ɛ/ | |
| אֵ | é | αι | /e/ | |
| אִ | i | ι | /ɪ/ | |
| אִי | í | ει | /i/ | |
| אָ, אֳ | o | ο | /ɔ/ | |
| אֹ, אוֹ | ó | αυ | /o/ | |
| אֻ | u | υ | /ʊ/ | |
| אֻו | ú | ου | /u/ | |
| אְ | Ø | |||
דקדוק
נטיית פועלים
פועלים בנתגין מציינים את האספקט, אך לא את הזמן, אולי בדומה לפועלים בעברית המקראית. הזמן מצוין באמצעות מיליות המקדימות שם עצם. כלומר, צורה אחת עשויה לציין "אני הלכתי", "אני הולך" או "אני אלך" בהתאם למילית הזמן או ההקשר.
בניינים
ישנם 4 בניינים בנתגין:
- הבניין העומד
- הבניין היוצא
- הבניין הגורם (קאוזטיב)
- הבניין החוזר (רפלקסיב).
כל בניין תומך שלוש צורות של גזעים: צורה פרפקטיבית (פעולה מושלמת), צורה אימפרפקטיבית (פעולה מתמשכת או רגילה) וצורת בינוני. אין לבלבל את האספקט הפרפקטיבי או האימפרפקטיבי עם הזמן המושלם או הבלתי מושלם.
נטיה חד-גופית
הנטיה החד-גופית מסמנת רק אחד מהנושא או המושא. היא משמשת כדי להטות פועלים עומדים ופועלים בצורות הציווי.
הנטיה החד-גופית מודגמת להלן בפועל נַתַב "לחשוב":
| "לחשוב" בפרפקטיב | |||
|---|---|---|---|
| מספר← גוף↓ |
יחיד | מעטים | רבים |
| 1 | נַתַבְדְּ |
נַתַ֫בְתּוּ | נַתַ֫בְתָּא |
| 2 | נַתַ֫בְנִי |
נַתַ֫בְנוּ | נַתַ֫בְנָא |
| 3 | נַתַב |
נַתְבוּ | נַתְבָה |
| "לחשוב" באימפרפקטיב | |||
|---|---|---|---|
| מספר← גוף↓ |
יחיד | מעטים | רבים |
| 1 | נִתַּבְדְּ |
נִתַּ֫בְתּוּ | נִתַּ֫בְתָּא |
| 2 | נִתַּ֫בְנִי |
נִתַּ֫בְנוּ | נִתַּ֫בְנָא |
| 3 | נִתַּב |
נִתְבוּ | נִתְּבָה |
דוגמת פועל בגזרה ל"מ:
| "להתעורר" בפרפקטיב | |||
|---|---|---|---|
| מספר← גוף↓ |
יחיד | מעטים | רבים |
| 1 | תַּלַמְךְ | תַּלַ֫מְתוּ | תַּלַ֫מְתָא |
| 2 | תַּלַ֫מְנֵי | תַּלַ֫מְנוּ | תַּלַ֫מְנָא |
| 3 | תַּלַם | תַּלְמוּ | תַּלְמָה |
| "להתעורר" באימפרפקטיב | |||
|---|---|---|---|
| מספר← גוף↓ |
יחיד | מעטים | רבים |
| 1 | תִּלַּמְךְ | תִּלַּ֫מְתוּ | תִּלַּ֫מְתָא |
| 2 | תִּלַּ֫מְנֵי | תִּלַּ֫מְנוּ | תִּלַּ֫מְנָא |
| 3 | תִּלַּם | תִּלְּמוּ | תִּלְמָה |
נטיה דו-גופית
הנטיה הדו-גופית מסמנת הן את הנושא והן את המושא במוספית אחת. היא משמשת כדי להטות פועלים יוצאיםץ.
היחסות
נתגין משתמשת ביחסות כדי לסמן את מעמדם של שמי עצם במשפט. קיימות 5 יחסות, אך שמות עצם ותוארים אינם מבחינים בין הנומינטיב והאקוזטיב כי אם ממזגים אותן ליחסה אחת, היחסה הישירה.
- יחסת נומינטיב, המסמנת את הנושא או את הנשוא.
- יחסת אקוזטיב, המסמנת את המושא הישיר. האקוזטיב גם עשויה לסמן את המושא העקיף של פועלים דו-יוצאים, כלומר פועלים בעלי שני מושאים, כגון "לתת" או "להפריע", משום שאין בנתגין מקביל למילת היחס "ל-", או דאטיב.
- יחסת גניטיב, המציינת שייכות כמו מילת היחס "של".
- יחסת אינסטרומנטל, המסמנת כלי כמו מילות היחס "בעזרת" או "באמצעות", או את אופן הפעולה. יחסה זו עשויה גם לציין את מה שנחשבת בשפות אחרות כ"מושא ישיר" עם פועלים דו-יוצאים.
- יחסת לוקטיב, המציינת מקום, כמו מילת היחס "ב".
ניתן להדגים את השימוש ביחסים עם פועלים דו-יוצאים במשפט הבא:
- וַּתֵּהוֹגַןּ בִּילָה לַכֻּ֬לַּת.
- Fatéhóghann bíláh la-gcullath.
- INV-(1,3)-give/TRANS.PFV-PLACT woman-HON.SG.DIR RECENT_PAST=FOC=bird-AN.SG.INS
- נתתי לגברת ציפור.
במשפט זה הפועל נושא את המידע הנחוץ כדי לקבוע מה הנושא ומה המושא הישיר.
מילות יחס מחייבות יחסות מסוימות.
החלקיקים הֲ-ֿ ו-הַ-֬
בנתגינית לא מסמנים את היידוע. ישנן שתי מיליות שנשמעות דומות לה"א הידיעה בעברית אך ממלאות תפקידים שונים ומשלימים זה לזה.
החלקיק הֲ- מחליש את העיצור הבא, ומסמן את "נושא השיח", במובן "מה שהמשפט עליו" (בדומה ל-は ביפנית או "באשר ל-" בעברית). בניגוד לעברית, בנתגינית נושא השיח לעיתים קרובות לא זהה לנושא הדקדוקי. נושא השיח בדרך כלל במקום הראשון במשפט. ניתן להשתמש בחלקיק גם כדי להשוות שם עצם אחד לשני במשפטים שונים. הוא גם משמש כחלקיק הווקאטיב (יא טיפש! הו אלוהים!).
החלקיק הַ-֬ מלקה את העיצור הבא. הוא מסמן את ה"מוקד", כלומר, הוא מדגיש את שם העצם כמידע חדש או כתשובה לשאלה - כשם שבעברית במבנה "אותך אני אוהב" מקדים הכינוי "אותך" את הנושא "אני", כדי לרמז כי המשפט הוא תשובה לשאלה "את מי אתה אוהב?"
משפטים שמניים
האוגד לעולם אינו נחוץ בנתגין. במקום זאת, על הנושא משתמשים בחלקיק הֲ-ֿ, ועל הנשוא מצרפים את החלקיק הַ-֬.
- הֲזְמָלִיָּה אֶלָּא הַגַּ֬שֻּודָה.
- Ha-zemhálíyáh ˀelláˀ ha-ngaššúdháh.
- haL-zemhál-íyáh ˀelláˀ haN-gaššúdh-áh
- TOP-person-AN.PL.DIR NEG FOC-thing-INAN.PL.DIR
- בני אדם אינם חפצים.