Sontrean

נְתָגִין או נתגינית (נתגין: בְּרִיץ אֲ֬תָגִ֫ין /bʁitɬ naθɒˈʝin/,) היא שפה מבודדת שהיא ילידית בקפריסין, והמדוברת בקפריסין ובאזוריו הסמוכות במזרח התיכון. השפה הינה שפה בעלת מורפולוגיה לא-שירשורית (שורש + בניין\משקל) כמו השפות השמיות, אך גם משתמשת בשינויים עיצוריים תחיליים בדקדוקה בדומה לשפות הקלטיות. למרות זאת, הדקדוק הנתגיני מכיל מספר מאפיינים לא שכיחים ושאינם משותפים עם שתי המשפחות.

פונולוגיה

בסך הכל ישנם 34 עיצורים ו-10 תנועות בנתגינית. עם זאת, לא ברור אם לכל ההבחנות בצללי השפה יש משמעות פונמית או שחלק מהצללים בעצם אלופונים של אותם הפונמים בסביבות פונטיות\מורפופונמיות שונות.

עיצורים

עיצורים בנתגינית
		סדקי	לועי	ענבלי	וילוני	חכי	כפוף	מכתשי		שיני	שפתי-שיני	דו-שפתי
								נחצי	פשוט
אפי					ɲ~ŋ			nˤ	n~nʲ			m~mʲ
סותם	אטום	ʔ		q	c~k			tˤ~ɗˤ	t~tɕ			p~pʲ
	קולי			ɢ	ɟ~g			dˤ	d~dʑ			b~bʲ
חוכך	אטום	h~ɦ	ħ	χ	ç~x		ʂ~ʃ	sˁ~θˁ	s~ɕ	θ	f~fʲ
	קולי		ʕ	ʁ	ʝ~ɣ				z~ʑ	ð	v~vʲ
מקורב						j						w~vʲ
מקורב צדי									ɫ~ʎ
חוכך צדי									ɬ
מחוכך צדי									tɬ

חינכוך

כל העיצורים מלבד /j/, הנחציים, הענבליים, הלועיים, הסודקים, המחוככים-צדיים והחוככים השניים (כלומר /j/, /nˤ/, /tˤ/, /dˤ/, /sˤ/, /q/, /ɢ/, /χ/, /ʁ/, /ħ/, /ʕ/, /h/, /ʔ/, /tɬ/, /ʃ/, /θ/, ו-/ð/) מתחנככים לפני /j/, /i/, /ɪ/, /e/, או /ɛ/:

פשוט	/ɣ/	/x/	/g/	/k/	/ŋ/	/ʂ/	/ɫ/	/z/	/s/	/d/	/t/	/n/	/w/	/v/	/f/	/b/	/p/	/m/
מחונכך	[ʝ]	[ç]	[ɟ]	[c]	[ɲ]	[ʃ]	[ʎ]	[ʑ]	[ɕ]	[dʑ]	[tɕ]	[nʲ]	[vʲ]		[fʲ]	[bʲ]	[pʲ]	[mʲ]

תנועות

תנועות בנתגינית

	אחורית	כמעט-אחורית	מרכזית	כמעט-קדמית	קדמית
סגורה	u		[ɨ]		i
כמעט-סגורה		ʊ		ɪ
חצי-סגורה	o		[ɘ]		e
אמצעית
חצי-פתוחה	ɔ		[ɜ]		ɛ
כמעט-פתוחה
פתוחה	ɒ		ä

ניתן להאריך את התנועות /ɒ e i o u/.

מירכוז תנועות

התנועות הקדמיות משנות את הגייתן לאחר עיצורים נחציים או ענבליים: /i e ɛ/ > [ɨ ɘ ɜ].

הטעמה

במילים ילידות ניתן להטעים רק את ההברה האחרונה (מלרע) או את ההברה הלפני אחרונה (מלעיל). לא ניתן לחזות את ההטעמה במדויק מניקוד המילה בלבד. ההטעמה עשויה לקבוע אם מילה היא שם עצם\תואר שם או פועל.

כתיב

שלושה כתיבים משמשים בכתיבת הנתגינית: עברי, לטיני, ויווני. ניתן לסמן את ההטעמה רק בכתיב היוונית, על-ידי הוספת הסימן ´ מעל התנועה המוטעמת.

עיצורים

שימו לב כי ל', נ' ו-ר' המדוגשות מבוטאות ארוכות.

כתיבי הנתגינית
עברי	שם	לטיני	יווני	IPA
א	אָ֫לַף	ˀ	spiritus lenis (᾿ מעל התנועה)	/ʔ/
בּ	בָּיְת	b	ββ	/b~bʲ/
גּ	גִּימַל	g	γγ	/ɟ~g/
דּ	דָּ֫לַת	d	δδ	/d~dʑ/
ה	הֵא	h	spiritus asper (῾ מעל התנועה), כיפול התנועה (מקביל למפיק(	/h/
וּ	וּוֹ	f	ϝϝ	/f~fʲ/
ז	זָיְן	z	ζ	/z~ʑ/
ח	חֵת	ḥ	η	/ħ/
טּ	טֵּת	ṭ	ττ	/tˤ~ɗˤ/
י	יוֹד	y, i לאחר תנועה	ι	/j/
כּךּ	כָּף	c	χχ	/c~k/
ל	לָ֫מַד	l	λ	/ɫ~ʎ/
מּםּ	מֵּם	m	μμ	/m~mʲ/
נן	נוּן	n	ν	/n/
ס	סָ֫מַך	s	σ, ς	/s~ɕ/
ע	עָיְן	ˁ	ω	/ʕ/
פּףּ	פֵּא	p	φφ	/p~pʲ/
צץ	צָ֫דֶי	tz	τζ	/tɬ/
קּ	קּוֹף	q	κκ	/q/
ר	רֵאש	r	ρ	/ʁ/
ש	שִין	š	σζ	/ʃ/
שֹ	שִֹין	ś	θζ	/ɬ/
תּ	תּוֹ	t	θθ	/t~tɕ/

החלשה (נתגין: תַּקִּידָה "המסה") מסומנת באופן דומה לאותיות בג"ד כפ"ת בעברית (המקבילות הנתגיניות מכונות בֵּגָֿ״דֿ וֲּטֵֿכָֿ״םֿ וֻּפֶֿקָֿ״תֿ) . כיוצאת מן הכלל מ"ם, לעיתים קרובות, חסינה בפני ההחלשה לאחר יו"ד או התנועה i או í.

החלשה
עברי	לטיני	יווני	IPA
ב	bh	β	/v~vʲ/
ג	gh	γ	/ʝ~ɣ/
ד	dh	δ	/ð/
ו	fh	ϝ	/ħ/
ט	ṭh	τ	/sˤ~θˤ/
כך	ch	χ	/ç~x/
מם	mh	μ	/w~vʲ/
פף	ph	φ	/f~fʲ/
ק	qh	κ	/χ/
ת	th	θ	/θ/

ליקוי (או אינפוף היסטורי) (נתגין: כַּרִּיטָה "עירפול") מסומן בהוספת "נו"ן מערפלת\מעכירה" (נֻון מְּכַרּיִט) (ביחד עם דגש על האות אם ניתן להחלישה.)

ליקוי
עברי	לטיני	יווני	IPA
א֬, ה֬	nˀ, nh	הוספת ν-	/n~nʲ/
בּ֬	mb	μβ	/m/
גּ֬	ng	νγ	/ɲ~ŋ/
דּ֬	nd	νδ	/n~nʲ/
וּ֬	mhf	μϝ	/w~vʲ/
ח֬, ע֬	nḥ, nˁ	הוספת ν-	/nˤ/
י֬	ny	הוספת ν-	/nʲ/
טּ֬	dṭ	ντ	/dˤ/
כּ֬	gc	γχ	/ɟ~g/
פּ֬	bp	μφ	/b/
קּ֬	gq	γκ	/gˤ~ɢ/
תּ֬	dt	νθ	/d~dʑ/

תנועות

תנועות
עברי	לטיני	יווני	IPA
אַ, אֲ	a	α	/a/
אָ1	á	ω	/ɒ/
אֶ, אֱ, אְ	e	ε	/ɛ/
אֵ	é	αι	/e/
אִ	i	ι	/ɪ/
אִי	í	ει	/i/
אָ, אֳ	o	ο	/ɔ/
אֹ, אוֹ	ó	αυ	/o/
אֻ	u	υ	/ʊ/
אֻו	ú	ου	/u/
אְ	Ø

כתיב ללא תנועות

בכתיב ללא תנועות מקובל לציין שינויים עיצוריים באמצעות הדגש וה"נון המערפלת", ולא להשמיט אותם. אחרת, מותר לכתוב באופן דומה לכתיב העברי המודרני.

דקדוק

היחסות

נתגין משתמשת ביחסות כדי לסמן את מעמדם של שמות עצם במשפט. קיימות 5 יחסות, אך שמות עצם ותוארים אינם מבחינים בין הנומינטיב והאקוזטיב כי אם ממזגים אותן ליחסה אחת, היחסה הישירה.

• יחסת נומינטיב, המסמנת את הנושא או את הנשוא.
• יחסת אקוזטיב, המסמנת את המושא הישיר. האקוזטיב גם עשויה לסמן את המושא העקיף של פועלים דו-יוצאים, כלומר פועלים בעלי שני מושאים, כגון "לתת" או "להפריע", משום שאין בנתגין מקביל למילת היחס "ל-", או יחסת דאטיב.
• יחסת גניטיב, המציינת שייכות כמו מילת היחס "של".
• יחסת אינסטרומנטל, המסמנת כלי כמו מילות היחס "בעזרת" או "באמצעות", או את אופן הפעולה. יחסה זו עשויה גם לציין את מה שנחשבת בשפות אחרות כ"מושא ישיר" עם פועלים דו-יוצאים.
• יחסת לוקטיב, המציינת מקום, כמו מילת היחס "ב".

ניתן להדגים את השימוש ביחסים עם פועלים דו-יוצאים במשפט הבא:

וַּתֵּהוֹגַןּ בִּילָה לַכֻּ֬לַּת.

Fatéhóghann bíláh la-gcullath.

INV-(1,3)-give/TRANS.PFV-PLACT woman-HON.SG.DIR RECENT_PAST=FOC=bird-AN.SG.INS

נתתי לגברת ציפור.

במשפט זה הפועל נושא את המידע הנחוץ כדי לקבוע מה הנושא ומה המושא הישיר.

מילות יחס מחייבות יחסות מסוימות.

המספרים

בנתגינית משמשים שלושה מספרים, אשר הן שמי עצם ושם תואר.

• מספר יחיד, המציין פריט אחד כמו בעברית;
• מספר מעטים (paucal), המציין בדרך כלל שני פריטים עד תשעה;
• מספר רבים, עבור עשרה או יותר פרטים.

הגבול בין מספר מעטים ובין מספר רבים אינו קבוע באופן מוחלט, כי אם, למשל, ניתן להשתנות כדי להשוות קבוצה אחת עם קבוצה אחרת שהיא הרבה יותר גדולה. עם כינוי גוף ניתן מספר הרבים לציין כיבוד, אילו מספר מעטים עשוי להישמע מעליב או עניו.

בפועלים יוצאים מחייבים מושאים ישרים שבמספר רבים את המוספית "-ןּ" על הפועל, שעשויה לציין גם מספר רבים של מושאים וגם מספר רבים של פעולות.

שמות עצם ושמות תואר

כינויים

בנתגין כינויי גוף שני במספר רבים (בתור כינוי "מנומס" בדומה ל-εσείς ביוונית מודרנית או vous כינוי "הונוריפי" בצרפתית) וכינויי גוף ראשון במספר מעטים (בתור כינוי "עניו") משמשים בדיבור מנומס.

הצורות המקוצרות משמשות כמושאים של מילות יחס.

כינויי גוף
יחסה	גוף ראשון			גוף שני			גוף שלישי
	יחיד	מעטים	רבים	יחיד	מעטים	רבים	יחיד	מעטים	רבים
נומינטיב	אַכְדְּ	אַדֻּו	אַדָּא	אַנִּי	אַנֻּו	אַנָּא	הֵהּ	הֶנֻּו	הֶנָּא
אקוזטיב	אַכְתִּי, תִּי	אָתֻו, תֻו	אָתָא, תָא	אָנִי, נִי	אָנֻו, נֻו	אָנָא, נָא	הֱתִי, הִי	הֱתֻו, הֻו	הֱתָא, הָא
גניטיב	אֲכִיםּ-֬, כִיםּ-֬	אָתַןּ-ֿ, תַןּ-ֿ	אָתָי-֬, תָי-֬	אֲנִיםּ-֬, נִיםּ-֬	אָנַןּ-ֿ, נַןּ-ֿ	אָנָי-֬, נָי-֬	הִיםּ-֬	הַןּ-ֿ	הָי-֬
אינסטרומנטל	אֲכַת, כַת	אָתָיְךְ, תָיְךְ	אַתְכָה-ֿ, תֲכָה-ֿ	אֲנַת, נַת	אָנָיְךְ, נָיְךְ	אַנְכָה-ֿ, נֲכָה-ֿ	הַת	הָיְךְ	הֲכָה-ֿ
לוקטיב	אֲכָם, כָם	אָתֵיְםּ-֬, תֵיְםּ-֬	אָתִין, תִין	אֲנָם, נָם	אָנֵיםּ-֬, נֵיםּ-֬	אָנִין, נִין	הָם	הֵיםּ-֬	הִין

נטיית פועלים

פועלים בנתגין מציינים את האספקט, אך לא את הזמן, אולי בדומה לפועלים בעברית המקראית. הזמן מצוין באמצעות מיליות המקדימות שם עצם. כלומר, צורה אחת עשויה לציין "אני הלכתי", "אני הולך" או "אני אלך" בהתאם למילית הזמן או ההקשר, אך ישנן צורות שונות המשמשות ב"הלכתי כל יום לשוק" וב"הלכתי (פעם אחת) כדי לקנות מרכיבים לארוחת ערב להיום".

בניינים

ישנם 4 בניינים בנתגין:

• הבניין העומד
• הבניין היוצא
• הבניין הגורם (קאוזטיב)
• הבניין החוזר (רפלקסיב).

כל בניין תומך בחמש צורות של גזעים: צורה פרפקטיבית (פעולה מושלמת), צורה אימפרפקטיבית (פעולה מתמשכת או רגילה) צורת בינוני, צורת שם פועל וצורת שם פעולה. אין לבלבל את האספקט הפרפקטיבי או האימפרפקטיבי עם הזמן המושלם או הבלתי מושלם.

כדי לבנות את צורת שם הפועל:

• אם הגזע מתחיל בא', ה', ח', או ע', מצרפים את התחלית וַּ-.
• אחרת, מחלישים את העיצור הראשון, אם אפשרי.

נטיה חד-גופית

הנטיה החד-גופית מסמנת רק אחד מהנושא או המושא. היא משמשת כדי להטות פועלים עומדים ופועלים בצורות הציווי. שימו לב להבדלות במשמעות בין הפרפקטיב והאימפרפקטיב. (הגלוסות בשביל פועלים יהיו בזמן הווה לשם נוחות.)

הנטיה החד-גופית מודגמת להלן בפועל נַתַב "לחשוב":

"לחשוב" בפרפקטיב
מספר← גוף↓	יחיד	מעטים	רבים
0	נַתַבְכָּא
1	נַתַבְדְּ	נַתַ֫בְתּוּ	נַתַ֫בְתָּא
2	נַתַ֫בְנִי	נַתַ֫בְנוּ	נַתַ֫בְנָא
3	נַתַב	נַתְבוּ	נַתְבָה

"לחשוב" באימפרפקטיב
מספר← גוף↓	יחיד	מעטים	רבים
0	נִתַּבְכָּא
1	נִתַּבְדְּ	נִתַּ֫בְתּוּ	נִתַּ֫בְתָּא
2	נִתַּ֫בְנִי	נִתַּ֫בְנוּ	נִתַּ֫בְנָא
3	נִתַּב	נִתְבוּ	נִתְּבָה

דוגמה לפועל בגזרה ל"מ:

"להיות ער\להתעורר" בפרפקטיב
מספר← גוף↓	יחיד	מעטים	רבים
0	תַּלַמְכָּא
1	תַּלַמְךְ	תַּלַ֫מְתוּ	תַּלַ֫מְתָא
2	תַּלַ֫מְנֵי	תַּלַ֫מְנוּ	תַּלַ֫מְנָא
3	תַּלַם	תַּלְמוּ	תַּלְמָה

"להיות ער\להתעורר" באימפרפקטיב
מספר← גוף↓	יחיד	מעטים	רבים
0	תִּלַּמְכָּא
1	תִּלַּמְךְ	תִּלַּ֫מְתוּ	תִּלַּ֫מְתָא
2	תִּלַּ֫מְנֵי	תִּלַּ֫מְנוּ	תִּלַּ֫מְנָא
3	תִּלַּם	תִּלְּמוּ	תִּלְמָה

נטיה דו-גופית

הנטיה הדו-גופית מסמנת הן את הנושא והן את המושא במוספית אחת. היא משמשת כדי להטות פועלים יוצאים.

נושא השיח והמוקד

בנתגינית לא מסמנים את היידוע. ישנן שתי מיליות שנשמעות דומות לה"א הידיעה בעברית אך ממלאות תפקידים שונים ומשלימים זה לזה.

החלקיק הֲ- מחליש את העיצור הבא, ומסמן את "נושא השיח", במובן "מה שהמשפט עליו" (בדומה ל-は ביפנית או "באשר ל-" בעברית). בניגוד לעברית, בנתגינית נושא השיח לעיתים קרובות לא זהה לנושא הדקדוקי. נושא השיח בדרך כלל במקום הראשון במשפט. ניתן להשתמש בחלקיק גם כדי להשוות שם עצם אחד לשני במשפטים שונים. הוא גם משמש כחלקיק הווקאטיב (יא טיפש! הו אלוהים!).

החלקיק הַ-֬ מלקה את העיצור הבא. הוא מסמן את ה"מוקד", כלומר, הוא מדגיש את שם העצם כמידע חדש או כתשובה לשאלה - כשם שבעברית במבנה "אותך אני אוהב" מקדים הכינוי "אותך" את הנושא "אני", כדי לרמז כי המשפט הוא תשובה לשאלה "את מי אתה אוהב?"

משפטים שמניים

האוגד לעולם אינו נחוץ בנתגין. במקום זאת, על הנושא משתמשים בחלקיק הֲ-ֿ, ועל הנשוא מצרפים את החלקיק הַ-֬.

הֲזְמָל אֶלָּא הַגַּ֬שֻּודָה.

Ha-zemhál ˀelláˀ ha-ngaššúdháh.

ha^L-zemhál ˀelláˀ ha^N-gaššúdh-áh

TOP-person.PL.DIR NEG FOC-thing-INAN.PL.DIR

בני אדם אינם חפצים.

מילות יחס

מילות יחס בנתגינית מציגות אפיין יוצא דופן: הן מקדימות את מושאן אם הוא כינוי גוף, אך אחרת תבואנה לאחר המילה הראשונה בצירוף.

קִּ֬ב כִיםּ

γκιβ χειμμ

qibh chím

for 1SG.GEN

בשבילי

תִּפְלוֹן אָ֬נָי תַּ֬ל אִ֬מַּת

θθιφλαύν νὠνώϊ νθαλ νἰμμάθ

tiphlón nˀánái dtal nˀimath

letter.INAN.DIR 2PL.GEN from mother-HON.GEN

מכתב שמאימכם

• תַּל-֬: [גניטיב] מן
• קִּב-ֿ: [גניטיב] בשביל, למען, עבור
• כִּי-ֿ: [גניטיב] כדי, על-מנת
• קְּרֻות-ֿ: [גניטיב] פן, כדי שלא
• עַר-֬: [אינסטרומנטל]: (ביחד) עם
• אֶל-֬: [אינסטרומנטל]: בלי, ללא
• דֵּרָא-ֿ: [אקוזטיב] בגלל
• הִיד-ֿ: [אקוזטיב] אל, לקראת
• מַּש-֬: [לוקטיב] בתוך; [אקוזטיב] לתוך
• כֶּל-֬: [לוקטיב: מקום, אקוזטיב: תנועה] מעל ל-
• דּוֹן-ֿ: [גניטיב: מקום; אקוזטיב: תנועה] על
• נוֹץ-ֿ: [גניטיב] לפני
• כַּדּ-ֿ: [לוקטיב] כש-
• תַּר-֬: [גניטיב: מקום; אקוזטיב: תנועה] לאחר, מאחור, בעד
• מֶּטָּא-ֿ: [גניטיב] מעבר ל-; [אקוזטיב] דרך
• בַּךְ-֬: [לוקטיב: מקום, אקוזטיב: תנועה] מתחת ל-
• וֶּרּ-֬: [גניטיב] בין
• יִרִן-ֿ [גניטיב] במקום

שימוש ב-כִּי\קּרֻות\כַּדְּ\נוֹץ\תַּר

מילות יחס אלו משמשות ליצור משפטים משועבדים המציינים מטרה (כִּי\קּרֻות) או זמן (כַּדְּ\נוֹץ\תַּר). למשפטים אלו מבנה אחרת ממשפטים מאוחים. הנושא נוטה ליחסה מתאימה ובא לראשונה, ומילת היחס בא לאחרו. הפועל נוטה לצורת שם הפועל.

מִּבְלוֹקֵי קְרֻות תַּקַם צָּפִיחַ

Μμιβλαυκαίϊ κρούθ θακαμ τζωφείαη

Mibhlóqhéi qhrúth thaqhamh tzáphíaḥ

ice-SG.GEN lest INF-melt early

פן הקרח יימוס מוקדם מדי

נושאים שהם כינויי גוף באים לאחר מילת היחס.

תַּר נֻו לָט!

Θθαρ νου λώτ!

Tar nú láṭh!

after 2PC.ACC INF.die.PFV

אחרי שתמותו!

מילות קישור

מילות חיבור מתנהגות באופן דומה למלות חיבור בעברית, באנגלית וכ'. שימו לב כי ישנן שתי מילים המקבילות למילת החיבור "ו-".

• וֲּ- (וֻּ- אם האות הבאה היא בומ"ף): ו- (עבור שמות עצם ושמות תואר)
• אִס: ו- (עבור משפטים או פועלים
• מּוֹ: או
• אַךְ: אבל, אך
• אַוִּסַּךְ: בכל זאת, למרות זאת
• אוֹת: אלא, כי אם

מילות שיעבוד מתנהגות באופן דומה למילות יחס. הן באות בעמדה השנייה במשפט ללא יוצא מן הכלל.