Sontrean: Difference between revisions
No edit summary |
(Undo revision 16886 by Ílchőfti Lēmáthīd (talk)) |
||
| Line 1: | Line 1: | ||
{{DISPLAYTITLE:נתגין}} | {{DISPLAYTITLE:נתגין}} | ||
{{TOC right}} | {{TOC right}} | ||
<span dir="rtl"><p align=right> | |||
'''נְתָגִין''' או '''נתגינית''' (נתגין: {{heb|בְּרִיץ אֲ֬תָגִ֫ין}} /bʁitɬ naθɒˈʝin/,) היא שפה מבודדת שהיא ילידית בקפריסין, והמדוברת בקפריסין ובאזוריו הסמוכות במזרח התיכון. השפה הינה שפה בעלת מורפולוגיה לא-שירשורית (שורש + בניין\משקל) כמו [[w:he:שפות שמות|השפות השמיות]], אך גם משתמשת בשינויים עיצוריים תחיליים בדקדוקה בדומה ל[[w:he:שפות קלטיות|שפות הקלטיות]]. למרות זאת, בדקדוק הנתגיני קיימים מספר מאפיינים לא שכיחים.</p> | '''נְתָגִין''' או '''נתגינית''' (נתגין: {{heb|בְּרִיץ אֲ֬תָגִ֫ין}} /bʁitɬ naθɒˈʝin/,) היא שפה מבודדת שהיא ילידית בקפריסין, והמדוברת בקפריסין ובאזוריו הסמוכות במזרח התיכון. השפה הינה שפה בעלת מורפולוגיה לא-שירשורית (שורש + בניין\משקל) כמו [[w:he:שפות שמות|השפות השמיות]], אך גם משתמשת בשינויים עיצוריים תחיליים בדקדוקה בדומה ל[[w:he:שפות קלטיות|שפות הקלטיות]]. למרות זאת, בדקדוק הנתגיני קיימים מספר מאפיינים לא שכיחים.</p> | ||
==פונולוגיה== | ==<p style="text-align: right;">פונולוגיה</p>== | ||
בסך הכל ישנם 34 עיצורים ו-10 תנועות נתגינית. עם זאת, לא ברור אם לכל ההבחנות בצללי השפה יש משמעות פונמית או שחלק מהצללים בעצם אלופונים של אותם הפונמים בסביבות פונטיות\מורפופונמיות שונות. | בסך הכל ישנם 34 עיצורים ו-10 תנועות נתגינית. עם זאת, לא ברור אם לכל ההבחנות בצללי השפה יש משמעות פונמית או שחלק מהצללים בעצם אלופונים של אותם הפונמים בסביבות פונטיות\מורפופונמיות שונות. | ||
===עיצורים=== | ===<p style="text-align: right;">עיצורים</p>=== | ||
<p style="text-align: right;"> | <p style="text-align: right;"> | ||
{| class="bluetable lightbluebg " style="width: 700px; text-align: center;" | {| class="bluetable lightbluebg " style="width: 700px; text-align: center;" | ||
| Line 142: | Line 142: | ||
</p> | </p> | ||
====חינכוך==== | ====<p style="text-align: right;">חינכוך</p>==== | ||
כל העיצורים מלבד /j/, הנחציים, הענבליים, הלועיים, הסודקים, המחוככים-צדיים והחוככים השניים (כלומר /j/, /nˤ/, /tˤ/, /dˤ/, /sˤ/, /q/, /ɢ/, /χ/, /ʁ/, /ħ/, /ʕ/, /h/, /ʔ/, /tɬ/, /ʃ/, /θ/, ו-/ð/) [[w:he:חינכוך|מתחנככים]] לפני /j/, /i/, /ɪ/, /e/, או /ɛ/: | כל העיצורים מלבד /j/, הנחציים, הענבליים, הלועיים, הסודקים, המחוככים-צדיים והחוככים השניים (כלומר /j/, /nˤ/, /tˤ/, /dˤ/, /sˤ/, /q/, /ɢ/, /χ/, /ʁ/, /ħ/, /ʕ/, /h/, /ʔ/, /tɬ/, /ʃ/, /θ/, ו-/ð/) [[w:he:חינכוך|מתחנככים]] לפני /j/, /i/, /ɪ/, /e/, או /ɛ/: | ||
| Line 187: | Line 187: | ||
|} | |} | ||
===תנועות=== | ===<p style="text-align: right;">תנועות</p>=== | ||
{| border="1" cellpadding="1" cellspacing="1" class="bluetable lightbluebg" style="width: 540px; text-align:center;" | {| border="1" cellpadding="1" cellspacing="1" class="bluetable lightbluebg" style="width: 540px; text-align:center;" | ||
|+ '''תנועות בנתגינית''' | |+ '''תנועות בנתגינית''' | ||
| Line 247: | Line 247: | ||
|} | |} | ||
====מירכוז תנועות==== | ====<p style="text-align: right;">מירכוז תנועות</p>==== | ||
התנועות הקדמיות משנות את הגייתן לאחר עיצורים נחציים או ענבליים: /i e ɛ/ > [ɨ ɘ ɜ]. | התנועות הקדמיות משנות את הגייתן לאחר עיצורים נחציים או ענבליים: /i e ɛ/ > [ɨ ɘ ɜ]. | ||
===הטעמה=== | ===<p style="text-align: right;">הטעמה</p>=== | ||
במילים ילידות ניתן להטעים רק את ההברה האחרונה (מלרע) או את ההברה הלפני אחרונה (מלעיל). לא ניתן לחזות את ההטעמה במדויק מניקוד המילה בלבד. ההטעמה עשויה לקבוע אם מילה היא שם עצם\תואר שם או פועל. | במילים ילידות ניתן להטעים רק את ההברה האחרונה (מלרע) או את ההברה הלפני אחרונה (מלעיל). לא ניתן לחזות את ההטעמה במדויק מניקוד המילה בלבד. ההטעמה עשויה לקבוע אם מילה היא שם עצם\תואר שם או פועל. | ||
==כתיב== | ==<p style="text-align: right;">כתיב</p>== | ||
שלושה כתיבים משמשים בכתיבת הנתגינית: עברי, לטיני, ויווני. אפשר לסמן את ההטעמה רק בכתיב היוונית, על-ידי הוספת הסימן ´ מעל התנועה המוטעמת. | שלושה כתיבים משמשים בכתיבת הנתגינית: עברי, לטיני, ויווני. אפשר לסמן את ההטעמה רק בכתיב היוונית, על-ידי הוספת הסימן ´ מעל התנועה המוטעמת. | ||
===עיצורים=== | ===<p style="text-align: right;">עיצורים</p>=== | ||
שימו לב כי ל', נ' ו-ר' המדוגשות מבוטאות ארוכות. | שימו לב כי ל', נ' ו-ר' המדוגשות מבוטאות ארוכות. | ||
{| class="bluetable lightbluebg " style="width:300px; text-align: center;" | {| class="bluetable lightbluebg " style="width:300px; text-align: center;" | ||
| Line 404: | Line 404: | ||
|} | |} | ||
==דקדוק== | ==<p style="text-align: right;">דקדוק</p>== | ||
===שמות עצם=== | |||
===<p style="text-align: right;">היחסות</p>=== | |||
נתגין משתמשת ביחסות כדי לסמן את מעמדם של שמי עצם במשפט. קיימות 5 יחסות, אך שמות עצם ותוארים אינם מבחינים בין הנומינטיב והאקוזטיב כי אם ממזגים אותן ליחסה אחת, ה'''יחסה הישירה'''. | |||
*יחסת '''נומינטיב''', המסמנת את הנושא או את הנשוא. | |||
*יחסת '''אקוזטיב''', המסמנת את המושא הישיר. האקוזטיב גם עשויה לסמן את המושא העקיף של פועלים דו-יוצאים, כלומר פועלים בעלי שני מושאים, כגון "לתת" או "להפריע", משום שאין בנתגין מקביל למילת היחס "ל-", או דאטיב. | |||
*יחסת '''גניטיב''', המציינת שייכות כמו מילת היחס "של". | |||
*יחסת '''אינסטרומנטל''', המסמנת כלי כמו מילות היחס "בעזרת" או "באמצעות", או את אופן הפעולה. יחסה זו עשויה גם לציין את מה שנחשבת בשפות אחרות כ"מושא ישיר" עם פועלים דו-יוצאים. | |||
*יחסת '''לוקטיב''', המציינת מקום, כמו מילת היחס "ב". | |||
===<p style="text-align: right;">המספרים</p>=== | |||
בנתגינית משמשים שלושה מספרים: | |||
*'''מספר יחיד''', המציין פריט אחד כמו בעברית; | |||
*'''מספר מעטים''' (paucal), המציין בדרך כלל שני פריטים עד תשעה; | |||
*'''מספר רבים''', עבור עשרה או יותר פרטים. | |||
הגבול בין מספר מעטים ובין מספר רבים אינו קבוע באופן מוחלט, כי אם ניתן להשתנות כדי להשוות קבוצה אחת עם קבוצה אחרת שהיא הרבה יותר גדולה. עם כינוי גוף ניתן מספר הרבים לציין כיבוד, אילו מספר מעטים ניתן להישמע מעליב או עניו. | |||
===<p style="text-align: right;">שמות עצם</p>=== | |||
===כינויים=== | ===כינויים=== | ||
| Line 434: | Line 451: | ||
|} | |} | ||
===נטיית פועלים=== | ===<p style="text-align: right;">נטיית פועלים</p>=== | ||
פועלים בנתגין מציינים את האספקט, אך לא את הזמן, אולי בדומה לפועלים בעברית המקראית. הזמן מצוין באמצעות מיליות המקדימות שם עצם. כלומר, צורה אחת עשויה לציין "אני הלכתי", "אני הולך" או "אני אלך" בהתאם למילית הזמן או ההקשר, אך ישנן צורות שונות המשמשות ב"הלכתי כל יום לשוק" וב"הלכתי (פעם אחת) כדי לקנות מרכיבים לארוחת ערב להיום". | פועלים בנתגין מציינים את האספקט, אך לא את הזמן, אולי בדומה לפועלים בעברית המקראית. הזמן מצוין באמצעות מיליות המקדימות שם עצם. כלומר, צורה אחת עשויה לציין "אני הלכתי", "אני הולך" או "אני אלך" בהתאם למילית הזמן או ההקשר, אך ישנן צורות שונות המשמשות ב"הלכתי כל יום לשוק" וב"הלכתי (פעם אחת) כדי לקנות מרכיבים לארוחת ערב להיום". | ||
====בניינים==== | ====<p style="text-align: right;">בניינים</p>==== | ||
ישנם 4 בניינים בנתגין: | ישנם 4 בניינים בנתגין: | ||
*הבניין העומד | *הבניין העומד | ||
| Line 444: | Line 461: | ||
כל בניין תומך בארבע צורות של גזעים: צורה פרפקטיבית (פעולה מושלמת), צורה אימפרפקטיבית (פעולה מתמשכת או רגילה) צורת בינוני וצורת שם פעולה. אין לבלבל את האספקט הפרפקטיבי או האימפרפקטיבי עם הזמן המושלם או הבלתי מושלם. | כל בניין תומך בארבע צורות של גזעים: צורה פרפקטיבית (פעולה מושלמת), צורה אימפרפקטיבית (פעולה מתמשכת או רגילה) צורת בינוני וצורת שם פעולה. אין לבלבל את האספקט הפרפקטיבי או האימפרפקטיבי עם הזמן המושלם או הבלתי מושלם. | ||
====נטיה חד-גופית==== | ====<p style="text-align: right;">נטיה חד-גופית</p>==== | ||
'''הנטיה החד-גופית''' מסמנת רק אחד מהנושא או המושא. היא משמשת כדי להטות פועלים עומדים ופועלים בצורות הציווי. שימו לב להבדלות במשמעות בין הפרפקטיב והאימפרפקטיב. (הגלוסות בשביל פועלים יהיו בזמן הווה לשם נוחות.) | '''הנטיה החד-גופית''' מסמנת רק אחד מהנושא או המושא. היא משמשת כדי להטות פועלים עומדים ופועלים בצורות הציווי. שימו לב להבדלות במשמעות בין הפרפקטיב והאימפרפקטיב. (הגלוסות בשביל פועלים יהיו בזמן הווה לשם נוחות.) | ||
| Line 527: | Line 544: | ||
|} | |} | ||
====נטיה דו-גופית==== | ====<p style="text-align: right;">נטיה דו-גופית</p>==== | ||
'''הנטיה הדו-גופית''' מסמנת הן את הנושא והן את המושא במוספית אחת. היא משמשת כדי להטות פועלים | '''הנטיה הדו-גופית''' מסמנת הן את הנושא והן את המושא במוספית אחת. היא משמשת כדי להטות פועלים יוצאים. | ||
ניתן להדגים את השימוש ביחסים עם פועלים דו-יוצאים במשפט הבא: | ניתן להדגים את השימוש ביחסים עם פועלים דו-יוצאים במשפט הבא: | ||
| Line 548: | Line 560: | ||
מילות יחס מחייבות יחסות מסוימות. | מילות יחס מחייבות יחסות מסוימות. | ||
===נושא השיח והמוקד=== | ===<p style="text-align: right;">נושא השיח והמוקד</p>=== | ||
בנתגינית לא מסמנים את היידוע. ישנן שתי מיליות שנשמעות דומות לה"א הידיעה בעברית אך ממלאות תפקידים שונים ומשלימים זה לזה. | בנתגינית לא מסמנים את היידוע. ישנן שתי מיליות שנשמעות דומות לה"א הידיעה בעברית אך ממלאות תפקידים שונים ומשלימים זה לזה. | ||
| Line 555: | Line 567: | ||
החלקיק {{heb|הַ-֬}} מלקה את העיצור הבא. הוא מסמן את ה"מוקד", כלומר, הוא מדגיש את שם העצם כמידע חדש או כתשובה לשאלה - כשם שבעברית במבנה "אותך אני אוהב" מקדים הכינוי "אותך" את הנושא "אני", כדי לרמז כי המשפט הוא תשובה לשאלה "את מי אתה אוהב?" | החלקיק {{heb|הַ-֬}} מלקה את העיצור הבא. הוא מסמן את ה"מוקד", כלומר, הוא מדגיש את שם העצם כמידע חדש או כתשובה לשאלה - כשם שבעברית במבנה "אותך אני אוהב" מקדים הכינוי "אותך" את הנושא "אני", כדי לרמז כי המשפט הוא תשובה לשאלה "את מי אתה אוהב?" | ||
====משפטים שמניים==== | ====<p style="text-align: right;">משפטים שמניים</p>==== | ||
האוגד לעולם אינו נחוץ בנתגין. במקום זאת, על הנושא משתמשים בחלקיק {{heb|הֲ-ֿ}}, ועל הנשוא מצרפים את החלקיק {{heb|הַ-֬}}. | האוגד לעולם אינו נחוץ בנתגין. במקום זאת, על הנושא משתמשים בחלקיק {{heb|הֲ-ֿ}}, ועל הנשוא מצרפים את החלקיק {{heb|הַ-֬}}. | ||
Revision as of 04:40, 2 January 2014
נְתָגִין או נתגינית (נתגין: בְּרִיץ אֲ֬תָגִ֫ין /bʁitɬ naθɒˈʝin/,) היא שפה מבודדת שהיא ילידית בקפריסין, והמדוברת בקפריסין ובאזוריו הסמוכות במזרח התיכון. השפה הינה שפה בעלת מורפולוגיה לא-שירשורית (שורש + בניין\משקל) כמו השפות השמיות, אך גם משתמשת בשינויים עיצוריים תחיליים בדקדוקה בדומה לשפות הקלטיות. למרות זאת, בדקדוק הנתגיני קיימים מספר מאפיינים לא שכיחים.
פונולוגיה
בסך הכל ישנם 34 עיצורים ו-10 תנועות נתגינית. עם זאת, לא ברור אם לכל ההבחנות בצללי השפה יש משמעות פונמית או שחלק מהצללים בעצם אלופונים של אותם הפונמים בסביבות פונטיות\מורפופונמיות שונות.
עיצורים
| עיצורים בנתגינית | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סדקי | לועי | ענבלי | וילוני | חכי | כפוף | מכתשי | שיני | שפתי-שיני | דו-שפתי | |||
| נחצי | פשוט | |||||||||||
| אפי | ɲ~ŋ | nˤ | n~nʲ | m~mʲ | ||||||||
| סותם | אטום | ʔ | q | c~k | tˤ~ɗˤ | t~tɕ | p~pʲ | |||||
| קולי | ɢ | ɟ~g | dˤ | d~dʑ | b~bʲ | |||||||
| חוכך | אטום | h~ɦ | ħ | χ | ç~x | ʂ~ʃ | sˁ~θˁ | s~ɕ | θ | f~fʲ | ||
| קולי | ʕ | ʁ | ʝ~ɣ | z~ʑ | ð | v~vʲ | ||||||
| מקורב | j | w~vʲ | ||||||||||
| מקורב צדי | ɫ~ʎ | |||||||||||
| חוכך צדי | ɬ | |||||||||||
| מחוכך צדי | tɬ | |||||||||||
חינכוך
כל העיצורים מלבד /j/, הנחציים, הענבליים, הלועיים, הסודקים, המחוככים-צדיים והחוככים השניים (כלומר /j/, /nˤ/, /tˤ/, /dˤ/, /sˤ/, /q/, /ɢ/, /χ/, /ʁ/, /ħ/, /ʕ/, /h/, /ʔ/, /tɬ/, /ʃ/, /θ/, ו-/ð/) מתחנככים לפני /j/, /i/, /ɪ/, /e/, או /ɛ/:
| פשוט | /ɣ/ | /x/ | /g/ | /k/ | /ŋ/ | /ʂ/ | /ɫ/ | /z/ | /s/ | /d/ | /t/ | /n/ | /w/ | /v/ | /f/ | /b/ | /p/ | /m/ |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחונכך | [ʝ] | [ç] | [ɟ] | [c] | [ɲ] | [ʃ] | [ʎ] | [ʑ] | [ɕ] | [dʑ] | [tɕ] | [nʲ] | [vʲ] | [fʲ] | [bʲ] | [pʲ] | [mʲ] | |
תנועות
| אחורית | כמעט-אחורית | מרכזית | כמעט-קדמית | קדמית | |
|---|---|---|---|---|---|
| סגורה | u | [ɨ] | i | ||
| כמעט-גורה | ʊ | ɪ | |||
| חצי-סגורה | o | [ɘ] | e | ||
| אמצעית | |||||
| חצי-פתוחה | ɔ | [ɜ] | ɛ | ||
| כמעט-פתוחה | |||||
| פתוחה | ɒ | ä |
מירכוז תנועות
התנועות הקדמיות משנות את הגייתן לאחר עיצורים נחציים או ענבליים: /i e ɛ/ > [ɨ ɘ ɜ].
הטעמה
במילים ילידות ניתן להטעים רק את ההברה האחרונה (מלרע) או את ההברה הלפני אחרונה (מלעיל). לא ניתן לחזות את ההטעמה במדויק מניקוד המילה בלבד. ההטעמה עשויה לקבוע אם מילה היא שם עצם\תואר שם או פועל.
כתיב
שלושה כתיבים משמשים בכתיבת הנתגינית: עברי, לטיני, ויווני. אפשר לסמן את ההטעמה רק בכתיב היוונית, על-ידי הוספת הסימן ´ מעל התנועה המוטעמת.
עיצורים
שימו לב כי ל', נ' ו-ר' המדוגשות מבוטאות ארוכות.
| כתיבי הנתגינית | ||||
|---|---|---|---|---|
| עברי | שם | לטיני | יווני | IPA |
| א | אָ֫לַף | ˀ | spiritus lenis (᾿ מעל התנועה) | /ʔ/ |
| בּ | בָּיְת | b | ββ | /b~bʲ/ |
| גּ | גִּימַל | g | γγ | /ɟ~g/ |
| דּ | דָּ֫לַת | d | δδ | /d~dʑ/ |
| ה | הֵא | h | spiritus asper (῾ מעל התנועה), כיפול התנועה (מקביל למפיק( | /h/ |
| וּ | וּוֹ | f | ϝϝ | /f~fʲ/ |
| ז | זָיְן | z | ζ | /z~ʑ/ |
| ח | חֵת | ḥ | η | /ħ/ |
| טּ | טֵּת | ṭ | ττ | /tˤ~ɗˤ/ |
| י | יוֹד | y, i לאחר תנועה | ι | /j/ |
| כּךּ | כָּף | c | χχ | /c~k/ |
| ל | לָ֫מַד | l | λ | /ɫ~ʎ/ |
| מּםּ | מֵּם | m | μμ | /m~mʲ/ |
| נן | נוּן | n | ν | /n/ |
| ס | סָ֫מַך | s | σ, ς | /s~ɕ/ |
| ע | עָיְן | ˁ | ω | /ʕ/ |
| פּףּ | פֵּא | p | φφ | /p~pʲ/ |
| צץ | צָ֫דֶי | tz | τζ | /tɬ/ |
| קּ | קּוֹף | q | κκ | /q/ |
| ר | רֵאש | r | ρ | /ʁ/ |
| ש | שִין | š | σζ | /ʃ/ |
| שֹ | שִֹין | ś | θζ | /ɬ/ |
| תּ | תּוֹ | t | θθ | /t~tɕ/ |
ההחלשה (נתגין: תַּקִּידָה "המסה") מסומנת באופן דומה לאותיות בג"ד כפ"ת בעברית (המקבילות הנתגיניות מכונות בֵּגָֿ״דֿ וֲּטֵֿכָֿ״םֿ וֻּפֶֿקָֿ״תֿ) . כיוצאת מן הכלל מ"ם, לעיתים קרובות, חסינה בפני ההחלשה לאחר יו"ד או התנועה i או í.
| החלשה | ||||
|---|---|---|---|---|
| עברי | לטיני | יווני | IPA | |
| ב | bh | β | /v~vʲ/ | |
| ג | gh | γ | /ʝ~ɣ/ | |
| ד | dh | δ | /ð/ | |
| ו | fh | ϝ | /ħ/ | |
| ט | ṭh | τ | /sˤ~θˤ/ | |
| כך | ch | χ | /ç~x/ | |
| מם | mh | μ | /w~vʲ/ | |
| פף | ph | φ | /f~fʲ/ | |
| ק | qh | κ | /χ/ | |
| ת | th | θ | /θ/ | |
ליקוי העיצורים (נתגין: כַּרִּיטָה "עירפול", "העכרה") מסומן בהוספת "נו"ן מערפלת" (נֻון מְּכַרּיִט) ביחד עם דגש על האות אם האות ניתנת להחלשה.
| ליקוי | |||
|---|---|---|---|
| עברי | לטיני | יווני | IPA |
| א֬, ה֬ | nˀ, nh | הוספת ν- | /n~nʲ/ |
| בּ֬ | mb | μβ | /m/ |
| גּ֬ | ng | νγ | /ɲ~ŋ/ |
| דּ֬ | nd | νδ | /n~nʲ/ |
| וּ֬ | mhf | μϝ | /w~vʲ/ |
| ח֬, ע֬ | nḥ, nˁ | הוספת ν- | /nˤ/ |
| י֬ | ny | הוספת ν- | /nʲ/ |
| טּ֬ | dṭ | ντ | /dˤ/ |
| כּ֬ | gc | γχ | /ɟ~g/ |
| פּ֬ | bp | μφ | /b/ |
| קּ֬ | gq | γκ | /gˤ~ɢ/ |
| תּ֬ | dt | νθ | /d~dʑ/ |
תנועות
| תנועות | ||||
|---|---|---|---|---|
| עברי | לטיני | יווני | IPA | |
| אַ, אֲ | a | α | /a/ | |
| אָ1 | á | ω | /ɒ/ | |
| אֶ, אֱ, אְ | e | ε | /ɛ/ | |
| אֵ | é | αι | /e/ | |
| אִ | i | ι | /ɪ/ | |
| אִי | í | ει | /i/ | |
| אָ, אֳ | o | ο | /ɔ/ | |
| אֹ, אוֹ | ó | αυ | /o/ | |
| אֻ | u | υ | /ʊ/ | |
| אֻו | ú | ου | /u/ | |
| אְ | Ø | |||
דקדוק
היחסות
נתגין משתמשת ביחסות כדי לסמן את מעמדם של שמי עצם במשפט. קיימות 5 יחסות, אך שמות עצם ותוארים אינם מבחינים בין הנומינטיב והאקוזטיב כי אם ממזגים אותן ליחסה אחת, היחסה הישירה.
- יחסת נומינטיב, המסמנת את הנושא או את הנשוא.
- יחסת אקוזטיב, המסמנת את המושא הישיר. האקוזטיב גם עשויה לסמן את המושא העקיף של פועלים דו-יוצאים, כלומר פועלים בעלי שני מושאים, כגון "לתת" או "להפריע", משום שאין בנתגין מקביל למילת היחס "ל-", או דאטיב.
- יחסת גניטיב, המציינת שייכות כמו מילת היחס "של".
- יחסת אינסטרומנטל, המסמנת כלי כמו מילות היחס "בעזרת" או "באמצעות", או את אופן הפעולה. יחסה זו עשויה גם לציין את מה שנחשבת בשפות אחרות כ"מושא ישיר" עם פועלים דו-יוצאים.
- יחסת לוקטיב, המציינת מקום, כמו מילת היחס "ב".
המספרים
בנתגינית משמשים שלושה מספרים:
- מספר יחיד, המציין פריט אחד כמו בעברית;
- מספר מעטים (paucal), המציין בדרך כלל שני פריטים עד תשעה;
- מספר רבים, עבור עשרה או יותר פרטים.
הגבול בין מספר מעטים ובין מספר רבים אינו קבוע באופן מוחלט, כי אם ניתן להשתנות כדי להשוות קבוצה אחת עם קבוצה אחרת שהיא הרבה יותר גדולה. עם כינוי גוף ניתן מספר הרבים לציין כיבוד, אילו מספר מעטים ניתן להישמע מעליב או עניו.
שמות עצם
כינויים
בנתגין כינויי גוף שני במספר רבים (בתור כינוי "מנומס" בדומה ל-εσείς ביוונית מודרנית או vous כינוי "הונוריפי" בצרפתית) וכינויי גוף ראשון במספר מעטים (בתור כינוי "עניו") משמשים בדיבור מנומס.
הצורות המקוצרות משמשות כמושאים של מילות יחס.
| כינויי גוף | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| יחסה | גוף ראשון | גוף שני | גוף שלישי | ||||||
| יחיד | מעטים | רבים | יחיד | מעטים | רבים | יחיד | מעטים | רבים | |
| נומינטיב | אַכְדְּ | אַדֻּו | אַדָּא | אַנִּי | אַנֻּו | אַנָּא | הֵהּ | הֶנֻּו | הֶנָּא |
| אקוזטיב | אַכְתִּי, תִּי | אָתֻו, תֻו | אָתָא, תָא | אָנִי, נִי | אָנֻו, נֻו | אָנָא, נָא | הֵתִי, הִי | הֱתֻו, הֻו | הֱתָא, הָא |
| גניטיב | אֲכִיםּ-֬, כִיםּ-֬ | אָתַןּ-ֿ, תַןּ-ֿ | אָתָי-֬, תָי-֬ | אֲנִיםּ-֬, נִיםּ-֬ | אָנַןּ-ֿ, נַןּ-ֿ | אָנָי-֬, נָי-֬ | הִיםּ-֬ | הַןּ-ֿ | הָי-֬ |
| אינסטרומנטל | אֲכַת, כַת | אָתָיְךְ, תָיְךְ | אַתְכָה-ֿ, תֲכָה-ֿ | אֲנַת, נַת | אָנָיְךְ, נָיְךְ | אַנְכָה-ֿ, נֲכָה-ֿ | הַת | הָיְךְ | הֲכָה-ֿ |
| לוקטיב | אֲכָם, כָם | אָתֵיְםּ-֬, תֵיְםּ-֬ | אָתִין, תִין | אֲנָם, נָם | אָנֵיםּ-֬, נֵיםּ-֬ | אָנִין, נִין | הָם | הֵיםּ-֬ | הִין |
נטיית פועלים
פועלים בנתגין מציינים את האספקט, אך לא את הזמן, אולי בדומה לפועלים בעברית המקראית. הזמן מצוין באמצעות מיליות המקדימות שם עצם. כלומר, צורה אחת עשויה לציין "אני הלכתי", "אני הולך" או "אני אלך" בהתאם למילית הזמן או ההקשר, אך ישנן צורות שונות המשמשות ב"הלכתי כל יום לשוק" וב"הלכתי (פעם אחת) כדי לקנות מרכיבים לארוחת ערב להיום".
בניינים
ישנם 4 בניינים בנתגין:
- הבניין העומד
- הבניין היוצא
- הבניין הגורם (קאוזטיב)
- הבניין החוזר (רפלקסיב).
כל בניין תומך בארבע צורות של גזעים: צורה פרפקטיבית (פעולה מושלמת), צורה אימפרפקטיבית (פעולה מתמשכת או רגילה) צורת בינוני וצורת שם פעולה. אין לבלבל את האספקט הפרפקטיבי או האימפרפקטיבי עם הזמן המושלם או הבלתי מושלם.
נטיה חד-גופית
הנטיה החד-גופית מסמנת רק אחד מהנושא או המושא. היא משמשת כדי להטות פועלים עומדים ופועלים בצורות הציווי. שימו לב להבדלות במשמעות בין הפרפקטיב והאימפרפקטיב. (הגלוסות בשביל פועלים יהיו בזמן הווה לשם נוחות.)
הנטיה החד-גופית מודגמת להלן בפועל נַתַב "לחשוב":
| "לחשוב" בפרפקטיב | |||
|---|---|---|---|
| מספר← גוף↓ |
יחיד | מעטים | רבים |
| 0 | נַתַבְכָּא | ||
| 1 | נַתַבְדְּ | נַתַ֫בְתּוּ | נַתַ֫בְתָּא |
| 2 | נַתַ֫בְנִי |
נַתַ֫בְנוּ | נַתַ֫בְנָא |
| 3 | נַתַב |
נַתְבוּ | נַתְבָה |
| "לחשוב" באימפרפקטיב | |||
|---|---|---|---|
| מספר← גוף↓ |
יחיד | מעטים | רבים |
| 0 | נִתַּבְכָּא | ||
| 1 | נִתַּבְדְּ |
נִתַּ֫בְתּוּ | נִתַּ֫בְתָּא |
| 2 | נִתַּ֫בְנִי |
נִתַּ֫בְנוּ | נִתַּ֫בְנָא |
| 3 | נִתַּב |
נִתְבוּ | נִתְּבָה |
דוגמת פועל בגזרה ל"מ:
| "להיות ער\להתעורר" בפרפקטיב | |||
|---|---|---|---|
| מספר← גוף↓ |
יחיד | מעטים | רבים |
| 0 | תַּלַמְכָּא | ||
| 1 | תַּלַמְךְ | תַּלַ֫מְתוּ | תַּלַ֫מְתָא |
| 2 | תַּלַ֫מְנֵי | תַּלַ֫מְנוּ | תַּלַ֫מְנָא |
| 3 | תַּלַם | תַּלְמוּ | תַּלְמָה |
| "להיות ער\להתעורר" באימפרפקטיב | |||
|---|---|---|---|
| מספר← גוף↓ |
יחיד | מעטים | רבים |
| 0 | תִּלַּמְכָּא | ||
| 1 | תִּלַּמְךְ | תִּלַּ֫מְתוּ | תִּלַּ֫מְתָא |
| 2 | תִּלַּ֫מְנֵי | תִּלַּ֫מְנוּ | תִּלַּ֫מְנָא |
| 3 | תִּלַּם | תִּלְּמוּ | תִּלְמָה |
נטיה דו-גופית
הנטיה הדו-גופית מסמנת הן את הנושא והן את המושא במוספית אחת. היא משמשת כדי להטות פועלים יוצאים.
ניתן להדגים את השימוש ביחסים עם פועלים דו-יוצאים במשפט הבא:
- וַּתֵּהוֹגַןּ בִּילָה לַכֻּ֬לַּת.
- Fatéhóghann bíláh la-gcullath.
- INV-(1,3)-give/TRANS.PFV-PLACT woman-HON.SG.DIR RECENT_PAST=FOC=bird-AN.SG.INS
- נתתי לגברת ציפור.
במשפט זה הפועל נושא את המידע הנחוץ כדי לקבוע מה הנושא ומה המושא הישיר.
מילות יחס מחייבות יחסות מסוימות.
נושא השיח והמוקד
בנתגינית לא מסמנים את היידוע. ישנן שתי מיליות שנשמעות דומות לה"א הידיעה בעברית אך ממלאות תפקידים שונים ומשלימים זה לזה.
החלקיק הֲ- מחליש את העיצור הבא, ומסמן את "נושא השיח", במובן "מה שהמשפט עליו" (בדומה ל-は ביפנית או "באשר ל-" בעברית). בניגוד לעברית, בנתגינית נושא השיח לעיתים קרובות לא זהה לנושא הדקדוקי. נושא השיח בדרך כלל במקום הראשון במשפט. ניתן להשתמש בחלקיק גם כדי להשוות שם עצם אחד לשני במשפטים שונים. הוא גם משמש כחלקיק הווקאטיב (יא טיפש! הו אלוהים!).
החלקיק הַ-֬ מלקה את העיצור הבא. הוא מסמן את ה"מוקד", כלומר, הוא מדגיש את שם העצם כמידע חדש או כתשובה לשאלה - כשם שבעברית במבנה "אותך אני אוהב" מקדים הכינוי "אותך" את הנושא "אני", כדי לרמז כי המשפט הוא תשובה לשאלה "את מי אתה אוהב?"
משפטים שמניים
האוגד לעולם אינו נחוץ בנתגין. במקום זאת, על הנושא משתמשים בחלקיק הֲ-ֿ, ועל הנשוא מצרפים את החלקיק הַ-֬.
- הֲזְמָל אֶלָּא הַגַּ֬שֻּודָה.
- Ha-zemhál ˀelláˀ ha-ngaššúdháh.
- haL-zemhál ˀelláˀ haN-gaššúdh-áh
- TOP-person.PL.DIR NEG FOC-thing-INAN.PL.DIR
- בני אדם אינם חפצים.